החלטה בתיק ע"ר 1871-02-12

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה, השופט אילן סופר, מיום 1.1.2012, בה נדחתה בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (תע"א 2417/05; השופט חיים ארמון).

הרקע לבקשה:

2.     בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש כנגד המשיבים לתשלום שכר עבודה בעד החודשים פברואר 2005 עד אפריל 2005. במסגרת תביעתו (כפי שתוקנה בשלב מאוחר יחסית בהליך) טען המבקש כי שכרו המוסכם עמד על סך של 4,000 ש"ח לחודש וכי לא שולם לו שכר בעד החודשים פברואר 2005 עד אפריל 2005. כן טען, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין המשיבה 1 (להלן - החברה) לבין המשיב 2 (להלן - המשיב) ולחייב את המשיב בתשלום חובותיה של החברה. 

3.     בית הדין האזורי דחה את גרסתו של המבקש לעניין שיעור שכרו המוסכם,  וקבע כי בהעדר ראייה הן לכך שסוכם על תשלום שכר חודשי והן לשיעור השכר המוסכם, יש לראות את המבקש כמי שזכאי לשכר מינימום יומי בסך של 133.41 ש"ח ליום. לעניין מספר ימי העבודה קיבל בית הדין האזורי את גרסתו של המבקש בשל העדר גרסה אחרת של המשיבים, וקבע כי המבקש זכאי לשכר בעד 40 ימי עבודה. לאחר הפחתת סך של 1,500 ש"ח ששולמו למבקש, קבע כי המבקש זכאי לשכר בסך של 3,836.4 ש"ח.

4.     בית הדין האזורי דחה את טענתו של המבקש כי יש מקום להרים את מסך  ההתאגדות במקרה הנדון, וקבע כי לא הוכח שהמשיב עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי לקפח את המבקש כנושה של החברה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. לעניין זה קבע בית הדין האזורי כי החברה לא נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, אלא שעקב אירוע בלתי צפוי - העובדה שהמשיב לקה באירוע מוחי וחדל לתפקד - החברה נקלעה לקשיים. כן קבע כי בשל המצב אליו נקלע המשיב לאחר שלקה באירוע מוחי לא יהיה זה צודק להרים את המסך בין החברה לבין המשיב. 

5.     פסק הדין הומצא למבקש ביום 3.8.2011, ובהתחשב בימי הפגרה היה עליו להגיש את ערעורו ביום 4.10.2011. לנוכח העובדה שהערעור הוגש ביום 6.10.2011 הוגשה בקשה להארכת מועד.

6.     הבקשה להארכת מועד נדחתה על ידי רשם בית הדין בהחלטה מיום 1.1.2012 מהטעם כי המבקש לא הוכיח נסיבה חיצונית שלא הייתה בשליטתו בגינה נגרם האיחור בהגשת הערעור. בהקשר זה קבע הרשם כי לא ברור מהבקשה מה הקשר בין מצבו הסוציו אקונומי של המבקש לאיחור שחל בהגשת ההליך, ובכל מקרה לא הובאה ראייה להוכחת מצבו, ולא הובהר מדוע מנע מצב זה מהמבקש להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד החוקי להגשת ההליך. בכל הנוגע לסיכויי הערעור קבע רשם בית הדין כי טענות המבקש בהודעת הערעור הן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שחלקן מבוסס על התרשמותו מגרסת המבקש, ובקביעות מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. לנוכח דחיית הבקשה, חויב המבקש בתשלום הוצאות בסך של 2,000 ש"ח למשיבים.

7.     החלטת הרשם הומצאה לב"כ המבקש ביום 17.1.2012, והמועד להגשת ערעור עליה היה יום 24.1.2012. המבקש ניסה להגיש ערעור ביום 1.2.2012. משהובהר למבקש כי איחר את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם מיום 1.1.2012. בקשה זו היא מושא החלטה זו.

טענות הצדדים:

8.     המבקש טען כי לנוכח העובדה שהחלטת הרשם בה נדחתה הבקשה להארכת מועד סיימה את ההליך, סבר כי פרק הזמן העומד לרשותו להגשת ערעור הוא 15 ימים; טעה הרשם בהחלטתו שלא להאריך את המועד להגשת ערעור, הן בשל כך שסיכויי הערעור טובים והן בשל כך שהיה נימוק מוצדק לאיחור בן יומיים בלבד בהגשת הערעור - מצבו הכלכלי של המבקש, אשר התקשה לגייס את הכספים לתשלום האגרה בתקופה בה חלו הרמאדן והחגים המוסלמיים; לנוכח משך האיחור, לא נפגעה זכות כלשהי של המשיבים. 

9.      המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה שכן המבקש לא הוכיח "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, וטעותו של בא כוחו בעניין מניין הימים להגשת ערעור אינה בגדר "טעם מיוחד"; סיכויי הערעור נמוכים, ואין מקום להתערב בהחלטתו של הרשם, המבוססת כראוי על הדין ועל הפסיקה.

הכרעה:

10.            לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו מחליטים לדחות את הבקשה להארכת מועד, מנימוקים שיפורטו להלן.

11.  בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה - 

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של  טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא".

עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).

12.            במקרה הנדון, טוען המבקש כי האיחור בהגשת הערעור על החלטת הרשם נבע מטעות בעניין המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם; כן טוען הוא כי סיכויי הערעור על פסק הדין גבוהים, וכפועל יוצא מכך סיכויי הערעור על ההחלטה בה נדחתה הבקשה להארכת מועד גבוהים.

13.            אין בידינו לקבל את טענות המבקש כי מתקיים במקרה הנדון "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם.